לפני 3 שנים לערך מצאנו עבודה בברלין ועזבנו את הארץ, כאשר המטרה שלנו היא לשוב לכאן. כזוג צעיר ללא כל יכולת לרכוש דירה או לגמור את החודש אמרנו לעצמנו שברגע שנחסוך מספיק כסף נחזור לישראל. בכל אופן, אנחנו מבקרים בארץ לא מעט; בחגים, אירועים חשובים בעת בחירות ועוד.

את החופשה האחרונה שלנו בישראל אנחנו לעולם לא נשכח, ועליה אני אספר לכם באריכות.

חשבנו, רק תן לשים ת'ראש על דיונה…

החלטנו להגיע לארץ בזמן הבחירות ומצאנו מלון זול במיוחד במרכז. אמרנו לעצמנו שאנחנו רוצים לבלות, לאכול טוב, לטייל קצת, לראות חברים ומאחר וכל אלו יעלו לנו הרבה כסף, נתפשר על מלון/אכסניה ו"נתכלב".

כשהגענו למלון הכול נראה בסדר במבט ראשון. הבנו שלא הגענו אל מלון בוטיק תל אביב, אבל לא חשדנו מה העתיד מזמן לנו…גם כשנכנסו לראשונה לחדר הוא נראה לנו סביר בהחלט. שמנו את הדברים שלנו ומיד נסענו לפגוש חברים במסעדה. לקראת הערב חזרנו למלון, שבעים ומרוצים.

כאשר עברנו במסדרון לכיוון החדר שלנו בירך אותנו לשלום אדון עם נרגילה, הוא הציג את עצמו כ"יעקב" והיה לו מבטא ערבי כבד, הוא ציין שאם אנחנו צריכים משהו הוא ישמח לעזור לנו. אמרנו תודה, חייכנו והמשכנו לחדר שלנו.

כשפתחתי את הארון לשים את הבגדים שלנו גיליתי שאין בו לא קולבים ולא מדפים וכמה דקות לאחר מכן כאשר ניסיתי לסגור את הדלת של המקלחת/שירותים נשארתי עם ידית הדלת ביד.
כשבן הזוג שלי הדליק את המזגן אוויר חם אמנם לא יצא, אבל תריסי המזגן אפשרו לריחות הנרגילה של "יעקב" לחדור בצורה מיטבית לחדר שלנו. המגירה שבה אחסנתי את הספר שהבאתי, סירבה להיפתח שוב לעת לילה ונראה שהיא לקחה את הספר שלי בשבי. ואם כל זה לא הספיק הייתה תחושה חזקה שסבא ג'פטו בכבודו ובעצמו הוא זה שהיה אמון על הרכבת המיטה שלנו.
לא הפריעה לנו העובדה שככל הנראה חדרי המלון מושכרים בדרך כלל על בסיס שעתי, שהנוף הנשקף מהחלונות שלנו הוא של קיר המעוטר בטחב, שמרגע שנשכבנו על המיטה התחלנו להתגרד וגם הקולות הרמים שבקעו מהחדרים הסמוכים לנו לא הפתיעו אותנו. אבל כאשר בן הזוג שלי העיר אותי באמצע הלילה וביקש שאסתכל על הרצפה ושנינו ראינו קווי מתאר של גוף אדם שכוב מסומנים בגיר זוהר החלטנו שזה הסוף ומחר אנחנו עוברים למלון אחר…!

לפנות בוקר קיימנו שיחה והחלטנו פה אחד שאנחנו עוזבים ועוברים אל מלון בוטיק תל אביבי. אמרנו לעצמנו שאולי נשקיע פחות במסעדות יוקרה, נשתה פחות בבילויים ונשתמש יותר באופניים ופחות במוניות כדי להתנייד בעיר, אבל אנחנו לא נשארים במלון הזה ולו עוד דקה אחת.

ניגשנו לקבלה וביקשנו לסיים את השהות. "יעקב" היה מופתע אבל אפשר לנו לעזוב ללא קנס או תשלום מיוחד. ארזנו את הפקלאות ועפנו משם. היה קשה, אבל מצאנו חדר פנוי במלון בוטיק תל אביבי. הבטחנו לעצמנו שבפעם הבאה שאנחנו מגיעים לתל אביב נבדוק טוב יותר את איכות המלון ואם מבקשים מחיר נמוך באופן מצחיק ללילה, כנראה שבסוף זה ייגמר בבכי.

אז בפעם הבאה אני לא רוצה לשמוע את המילים מלון בוטיק תל אביב אם המילה זול צמודה אליהם.