אולי חלקכם נתקלתם בתופעה הזו לאחרונה, ואולי זו לא בדיוק תופעה אלא פשוט רצף של מספר דיווחים על מקרים שקרו לאחרונה, של חיכוכים נפיצים שהתעוררו במקומות פומביים בעקבות הנחת תפילין. המקרה האחרון שהתפשט ברשתות החברתיות ובאתרים ברשת כאש בשדה קוצים היה כאשר התגלע ויכוח קולני ובלתי נעים בעליל בין אישה לשני גברים, חב"דניק וגבר שהניח תפילין, בזמן המתנה להמראה בשדה התעופה.

עוד סיפור טרי למדי מהימים האחרונים ממש, מספר על עובדי רכבת אשר ביקשו מאיש חב"ד להפסיק לפנות לאנשים ברכבת עם הצעה להניח תפילין. מסקרן לנסות לחשוב ולהבין, מה מעוררת המצווה הזאת או קיומה בפומבי בלב אנשים רבים?

על פניו, ניתן לטעון שאין מה לעסוק בזה יותר ממה שכבר דשו בנושא בכל כלי תקשורת אפשרי, ואכן לא נעסוק רק בזה, אך מעניין לחשוב על הרובד הפנימי יותר ועל חופש הביטוי, גם של הדת. ישראל היא מקום מורכב מאוד מהבחינה הזו מאחר וחיים בה גם חילונים וגם דתיים אך אין הפרדה בין דת למדינה. מעשי חילונים פוגעים ברגשות החרדים מדי יום ביומו וגם להפך פעמים רבות. תחושות של כפיה הדדית לא חדשות כאן בארצנו הקטנה ויש המכבירים ואומרים שיהודים נרדפים כאן בארצם כשם שהיו נרדפים בניכר. תחושות קשות ורגשות מעורבים, ללא ספק, מאפיינים את הנושא הנפיץ והרגיש הזה.

הנחת תפילין, כאן בארץ ישראל ובכלל עבור יהודים מאמינים בכל מקום, היא מצווה מיוחדת מאוד וחשובה ביותר. במקום כה טעון, תוסס, שוקק, רווי קרבות, סיפורי גבורה וטמפרמנט מיוחד, עם אסופת קיבוץ גלויות ססגונית להפליא, כמעט ולא מפתיע לראות ברחוב אדם דתי שעומד ליד דוכן ומזמין גברים החולפים ברחוב להניח תפילין, כך באמצע הדרך ושגרת היום יום.

מרבית האנשים, לפחות ממה שנראה בסיטואציות האלה, פשוט ממשיכים הלאה בלי התייחסות מיוחדת, רגילים למראה המוזר והמוכר הזה במקביל. עם זאת, לא מעטות הן התחושות השונות המבעבעות תחת פני השטח ונובעות ממשקעים ומטענים שונים שיש למגוון האוכלוסיות המרכיבות את המרקם העדין של החברה הישראלית. ולעתים, משום כך, נוצר חיכוך.

כבר מאות שנים אחורה נחשבה הנחת התפילין לדבר שיש לעשותו בכל מחיר, בחירוף נפש ובכל מקום (כמובן במסגרת התנאים ההכרחיים כגון ניקיון הגוף וכן הלאה) ולהלחם על הזכות לקיים מצווה חשובה זו. כמובן שזו מצווה שבתקופות קשות בהיסטוריה אף גררה עונשים חמורים כלפי המקיימים אותה ואלה שהמשיכו לקיימה חרף האיומים והעונשים הקשים, נחשבו לצדיקים הגדולים ביותר.

אפשר לפיכך להבין את הרצון להחזיר עטרה ליושנה ולהפיץ את המנהג שוב ולהחיותו, גם כאשר הציבור לא תמיד אחד עם הרצון ומורכב מנפשות שונות מרקעים שונים. אי הסכמות הן דבר בלתי נמנע בעולמנו ובמיוחד בחברתנו שלעתים רבות מרגישה שסועה. בסך הכל, הנחת תפילין היא מחווה שקטה וצנועה, אמירת תפילה לטיהור הנפש והיום הנפתח וכל החפץ לעשות זאת רשאי לעשות זאת כל עוד אינו מפריע לאיש.