רוק

עמוק ברוק: מועדון ה-27

גראצ'ו מארקס אמר פעם שהוא "לא רוצה להצטרף למועדון שרוצה לקבל אותו", ו"מועדון ה-27" נראה כמו מועדון שכזה. עולם הרוק נאלץ להיפרד לא פעם ולא פעמיים מכוכבי רוק כשהם רק בני 27.

הם נפטרו מוקדם, מוקדם מדי, אבל השאירו אחריהם יצירות אמנות משובחות שחיות ובועטות עד עצם היום הזה. לא מדובר בסתם אמנים כי אם באגדות רוק, בלוז ופופ שחייהם מסתוריים לא פחות ממותם. אלו הם אמנים ויוצרים שגם חייהם היו אניגמה והעלו שאלות רבות, וגם סיבת מותם – לא תמיד פוענחה.
נתחיל עם ג'ימי הנדרקיס, האמן שעושה אהבה עם הגיטרה שלו על הבמה ואחר כך שורף אותה. הנדריקס, הגיטריסט הגדול, נפטר ככל הנראה ממנת יתר של כדורי שינה שגרמה לחנק מן הקיא של עצמו. מבולבלים? גם אנחנו.

השיר הבא נכתב במקור על ידי בוב דילן. הוא כתב את השיר בזמן שהוא החלים מתאונת אופנוע בשנת 1967 והשיר גם בוצע על ידיו, אבל אין ספק שגרסת הרוק המוצלחת ביותר לשיר הזה היא כמובן של הנדרקיס וההרכב שליווה אותו Jimi Hendrix Experience.
זה הזמן להגביר את הווליום למקסימום….להנדרקיס All Along the Watchtower

את האגדה הבאה אולי לא צריך להציג, אבל בכל זאת אני אגיד כמה מילים על ג'ים מוריסון הסולן הכריזמטי של להקת הדלתות, הDoors-. סיבת מותו נותרה מסתורית. מוריסון נפטר ככל הנראה מהתקף לב, אך יש שסבורים שהוא מת ממנת יתר של הרואין וקוקאין. מאחר שלא ערכו נתיחה לאחר המוות לעולם כנראה לא נדע מה הסיבה האמתית שגרמה למותו בטרם עת בגיל 27 המקולל. אנחנו נצטרך להסתפק במורשת הרוקיסטית המיוחדת במינה שהוא השאיר לנו ובטקסטים העוצמתיים של הלהקה שדאגה להזכיר לנו עד כמה החיים והאנשים מוזרים.

אומרים שאם היית בוודסטוק ואתה זוכר מזה משהו, סימן שלא באמת היית שם. אני אמנם לא הייתי שם אבל אני בהחלט זוכר את הגדולה מכולם – ג'ניס ג'פלין, שמשאירה אותנו באותה תקופה של הנדריקס וג'ים מוריסון – שנות השישים הסוערות, ימי המהפכה בארצות הברית, ימי וודסטוק הפרועים.
ג'ניס היא זמרת מדהימה עם קול ענק וגם היא הלכה לעולמה בגיל 27 ממנת יתר של הרואין, כשהיא מותירה מאחוריה חיים טרגיים, עצובים ובודדים.

עוד להקה גדולה שאיבדה את אחד ממייסדיה בגיל צעיר מדי היא הרולינג סטונס. בריאן ג'ונס שהיה ממקימי הלהקה טבע בבריכה בשנים הראשונות לפעילות הלהקה ולא זכה לראות את ההצלחה של הלהקה וליהנות ממנה. ג'ונס היה בחור מוכשר שניגן על גיטרה אבל גם על הרבה כלים נוספים. מזל שהלהקה לא התפרקה….

את הלהקה הבאה, משום מה, אנחנו כאן בישראל פחות מכירים – אוריה היפ שמם. הם נחשבים לאחת מלהקות הרוק הגדולות לצד בלאק סאבאת', דיפ פרפל ולד זפלין והיא מוגדרת כלהקת פרוגרסיב רוק. ללהקה שירים מלודיים והרמוניים וחבריה פעלו בעיקר בשנות ה-70 וגם קצת בשנות ה-80. הלהקה איבדה את הבסיסט שלה – גארי ת'יין – למנת יתר בגיל 27.

אקו אנד דה באני מן זו הלהקה הבאה שסבלה מאובדן בטרם עת. פיט דה-פריטאס, מתופף הלהקה נפטר בתאונת אופנוע טרגית ב-1989. הנה אחד השירים היפים, הקסומים והמוכרים שלהם.

עכשיו נעשה קפיצה לשנים האחרונות, למרבה המזל מוסיקה טובה וזמרים גדולים לא מפסיקים לצוץ גם בשנים האחרונות. בעיני אחת האבדות הכי גדולות שעולם המוסיקה ספג בזמן האחרון – זו איימי וויינהאוס. אז נכון היא לא רוקרית קלאסית, היא משלבת ג'אז ומקצבים משנות ה-60 המתוקות אבל היא זמרת גדולה שאיבדנו כנראה לשילוב של אלכוהול וסמים. גם היא נשמה את נשימתה האחרונה בגיל 27 ומאז הכול נראה שחור…

ההודעה הרשמית שיצאה גורסת שהוא התאבד עם רובה צייד, אך יש כל מיני תיאוריות קונספירציה סביב מותו של קורט קורביין, סולן להקת נירוונה שמת גם הוא בגיל 27. נירוונה סימנה את יריית הפתיחה לז'אנר הרוק – גראנג' בשנות ה-90 .

קורט קורביין השאיר אחריו אמנם מוסיקה טובה, אבל הוא הותיר גם אישה וילד. אשתו קורטני לאב הקימה להקה רוק נפלאה בשנות ה-90 – להקת "הול", והיא עשתה רוק לא פחות טוב מבעלה. קריסטן פאף הייתה הבסיסטית של להקת הבנות הול והיא נפטרה ממנת יתר של הרואין.

נסיים עם ניק דרייק המוכשר. הוא היה רק בן 26 במותו, והוא כבר הספיק להוציא 3 אלבומים!!! דרייק מת ככל הנראה ממנת יתר של תרופות נגד דיכאון וקבעו את מותו – כהתאבדות.

itemit